פסק-דין בתיק ת"ק 001447/05

התובעת שבפני התארחה בחודש ינואר 2002 במלון הנתבעת 1 במשך 4 ימים. לטענתה, היו שיפוצים בפרוזדור מול חדרה, וכאשר פתחה את דלת החדר, ביום השלישי לשהותה במלון, נוצרה פתאום רוח פרצים מכיוון הדלת של הויטרינה בחדרה, בגלל השיפוצים. היא הלכה לסגור את הויטרינה בחדרה והתעקמה לה היד מאחר שדלת ההזזה היתה קשה מאוד לסגירה (להלן - "הארוע"). בעקבות זאת, חשה מיד בכאבים עזים ביד ונגרם לה סבל רב. בכתב תביעתה כתבה כי מאותו הרגע לא יכלה להזיז את ידה וסבלה כאבים עזים במשך שעות ארוכות. היא ביקשה בכל לשון של בקשה להזמין לה רופא, אך הנהלת המלון טענה שאין בכלל רופא במקום. לטענתה, הנתבעת נהגה בה זלזול וחוסר אכפתיות. לאחר שעות רבות של סבל, הנהלת המלון הפנתה אותה בכל זאת לרופא המלון ואז התברר שיש רופא במקום. הרופא במלון לא נתן לה מכתב הפנייה לבית החולים וגם סרב להזדהות, אך הציע לה לפנות בדחיפות לבית חולים סורוקה בבאר שבע באופן פרטי. לדבריה, מאותו יום היא סובלת עד עתה כאבים ביד ימין ואינה יכולה לתפקד כבעבר. מאז הספיקה לעבור טיפולי פיזיוטרפיה, אולטרהסאונד, טיפולי אורתופדיה והיא נוטלת תרופות שונות. בנוסף, הופנתה לניתוח בכתף ימין, אך אינה שלמה עם ההחלטה ולפיכך, לא ביצעה את הניתוח עד כה. לטענתה, הנתבעת 1, המבוטחת על ידי הנתבעת 2, התרשלה בכך שלא הודיעה לתובעת על השיפוצים סמוך לחדרה וגם בכך שלא תחזקה כראוי את דלת הויטרינה בחדרה. לפיכך, הגישה תביעתה זו על סך 17,500 ש"ח. לכתב התביעה צורף מכתב השחרור מבית החולים סורוקה, מיום 8.1.02; הפניה לטיפול פיזיוטרפי מינואר 2002; תוצאות של בדיקת אולטרהסאונד מיום 27.1.02, לפיה, קיים קרע בקוטר 0.3 ס"מ בגיד סופרה-ספינאטוס; הפנייה מאפריל 2002 לרופא המטפל מהיחידה לאורטופדיה ארטוסקופית בבית חולים וולפסון, המתיחס לטענות התובעת על כאבים בכתף ימין בעקבות החבלה, וכן האבחנה של קרע בסופרה-ספינאטוס; הזמנה לבדיקה טרום ניתוחית ביחידה לאורטופדיה ארטוסקופית מיום 21.4.02; הזמנה למרפאה ביום 30.7.02 ולאשפוז ביום 13.8.02 במחלקה האורטופדית בוולפסון; תמונות של הויטרינה בחדרה של התובעת במלון.

לטענת הנתבעת, מדובר בתביעה לנזקי גוף, ולפיכך, אין מקומה בבית המשפט לתביעות קטנות. לגופו של ענין - הנתבעת 1 בדקה את דלת ההזזה וזו נמצאה תקינה. פתיחת חלון הינה פעולה שגרתית, שאדם מבצע מספר פעמים ביום, והנתבעת לא התרשלה בשום צורה כלפי התובעת. אף אם החלון נפתח בקושי, הרי שהיה על התובעת להניח לחלון ולקרוא לאיש תחזוקה, ואם בחרה למרות זאת להפעיל כח נוסף בניסיון לפתחו, ואגב כך ניזוקה, הרי שהאחריות לכך מוטלת עליה באופן בלעדי. יתר על כן, טוענת הנתבעת, כבר ב-1996 התלוננה התובעת על כאבים בכתף, שנים רבות לפני קרות המקרה דנן. בנוסף, טוענת הנתבעת, אין כל פירוט של הנזק, הסבר לסכום הנתבע ואין כל חוות דעת רפואית.

בדיון שבפני חזרה התובעת על סיפור המעשה. היא חזרה מספר פעמים על כך שבאה לבלות במלון ולא ללכת לבית החולים. היא חזרה והדגישה, שהיחס שקיבלה מהנתבעת היה, לטענתה, יחס מזלזל. היא חזרה ותארה את השיפוצים במלון כגורם לרוח הפרצים, שבגללה - לטענתה - נאלצה לסגור את הויטרינה. בניגוד לאמור בכתב תביעתה, שם כתבה כי מיד לאחר האירוע, לא יכלה להזיז את ידה וסבלה כאבים עזים, טענה בדיון שלאחר האירוע ירדה למרחצאות והכאבים החלו אחרי שעה. לגבי האירוע עצמו סיפרה כי תחילה ניסתה לסגור את החלון ביד שמאל, בשל כיוון הסגירה, אך כשהדבר לא עלה בידה, עברה ליד ימין ואז חשה מיד בכאב. לטענתה, הרגישה "פאק". היא הזמינה לדיון שני עדים מטעמה - ידיד שליווה אותה בלילה שלאחר הארוע לבית החולים ואדם המתעמל איתה ויודע עד כמה היא מוגבלת היום בפעילות ספורטיבית, יחסית לעבר. העדים לא נשמעו, מאחר שלאחר שמיעת התובעת ונציגת הנתבעת, ולאחר בחינת הראיות שהוגשו בדיון, סברתי שאין בכך טעם, כפי שיובהר להלן.

נציגת הנתבעת שאלה את התובעת שאלות שונות לגבי מצבה הרפואי לפני האירוע נושא תביעה זו. התובעת התנערה בחקירתה הנגדית מדוח החוקר שסומן נ/1, וטענה שהיא אינה מדברת עברית היטב, כי אינה יודעת על מה חתמה ושהחוקר יכול היה לרשום מה שהוא רוצה. באותו דוח נרשם מפיה, כי תוך כדי ניסיון לסגור את החלון, עשתה תנועה לא טובה. לענין עברה הרפואי, אשר מסמכים לגביו הוגשו וסומנו נ/2, הכחישה שהיתה מעורבת בתאונת דרכים בעבר, הכחישה כי התלוננה על עייפות ביד ימין, אמרה שאיננה זוכרת אם קיבלה אי בעבר טיפולי פיזיוטרפיה בגלל הברך, כי לא היו לה מעולם כאבים בכתף או בצוואר וכי לא היו לה מעולם שברים בידיים. תשובותיה באשר לשאלה מי פתח את החלון, אשר בבואה לסוגרו נגרמה החבלה הנטענת, היו מתחמקות. היא אמרה מצד אחד שהיא לא נגעה בחלון, מצד שני שהחלון היה פתוח כשהגיעו היא ושותפתה לחדר ביום הראשון ומאז לא סגרו אותו, בנוסף אמרה שאולי השותפה שלה פתחה את החלון וגם ש"חדר פותחים וסוגרים כל הזמן". הנתבעת הגישה לבית המשפט, כאמור, את המסמכים הרפואיים המתיחסים לעברה של התובעת (נ/2). מתוך המסמכים ניתן לראות כי ב-28.8.96 יש דוח טיפולים פיזיוטרפי שניתן לתובעת, ובו נרשם כי "הטבה בכאבים אולם עדיין הגבלה בטווחים. טופלה צוואר + כתף". ב-28.12.98 התלוננה על עייפות ביד ימין. ב-25.1.00 נרשם בגיליון הפיזיוטרפיסט המתיחס לתובעת, בסיכום כי "הממצאים שתוארו בעצם הסקרום וכן בכפות הידיים מתאימים לשברים לאחר החבלה הידועה" (מדובר על נפילה במהלך שיעור התעמלות בדצמבר 99). מהמסמכים עולה כי ב-17.2.88 עברה התובעת תאונת דרכים, כי באפריל 99 התלוננה על סחרחורת והופנתה לנוירוכירורג, כי ב-9.4.96 התלוננה על כאבים בכתף ובצוואר.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שהוגש לי, אני מגיעה למסקנות הבאות:

אין כל קשר בין השיפוצים שנעשו (אם נעשו) במלון, לבין האירוע נושא תביעה זו. הסיפור כי היתה רוח פרצים בשל השיפוצים (אשר קיומם לא הוכח, אך הדבר לא הוכחש על ידי הנתבעות, וגם אינו רלבנטי), בא להסביר מדוע הלכה התובעת לסגור את החלון, אלא שאין כל חשיבות לשאלה מדוע רצתה התובעת לסגור את החלון בחדרה.

התובעת לא הוכיחה שהחלון בחדרה לא היה תקין. מכל מקום, אפילו היתה מוכיחה טענה זו, הרי שאם אדם נתקל במעצור בחלון שהוא מבקש לסגור, הדבר ההגיוני לעשות הוא לבקש עזרה מאחר, בפרט בבית מלון, שבו יש שירות תחזוקה של המלון, ואין כל קושי לבקש עזרה. התעקשותה של התובעת לבצע בעצמה פעולה שהיתה מעבר ליכולתה, לא יכולה להקים בסיס לתביעת רשלנות כנגד הנתבעת.

כל זאת - אף אם אקבל את גירסת התובעת, כי התרחש אירוע כנטען, דבר שלא הוכח. יצוין, כי התנהגותה של התובעת, הכחשותיה לגבי פרטים שונים בעברה הרפואי שהוכחו במסמכים שהוגשו על ידי הנתבעת, ושינוי הגירסה לענין מעשיה מיד לאחר האירוע הנטען, ומועד תחילת הכאבים - לא הוסיפו לאמינותה. ואולם, כאמור, אף אם אקבל את גירסת התובעת במלואה - אינני סבורה כי יש במתואר כדי לבסס את עוולת הרשלנות מצד הנתבעת. אין ספק כי לנתבעת 1 חובת זהירות כלפי התובעת, אך לא הוכח כי חובה זו הופרה וכי הנזק הנטען נבע מהפרת חובה זו. לפיכך, אין צורך שאבחן את התיעוד הרפואי שהוגש על ידי הנתבעת, על מנת לראות אם הנזק הנטען היה קיים עוד קודם לאירוע הנטען, שכן מסקנתי היא שחובת הזהירות של הנתבעת 1 כלפי התובעת, לא הופרה ואם נגרם לתובעת הנזק הנטען, הרי שהיה זה בשל מעשה שלה עצמה. טענות התובעת לגבי התנהגותה של הנתבעת 1 כלפיה לאחר האירוע הנטען, לא הוכחו. לא הוכח כי זלזלו בה, היא לא הוכיחה שפנתה למי מנציגי הנתבעת לפני שפנתה באותו ערב, כאשר הופנתה לרופא, ובוודאי לא הוכח כי נגרם לה נזק כלשהו בעקבות היחס של הנתבעת (אם היה יחס לא תקין) כלפיה.

לאור מסקנותי הנ"ל, ברור מדוע סברתי שאין צורך לשמוע את העדים שהביאה התובעת, שעדותם נוגעת (לפי מה שאמרה התובעת בפתח הדיון) לטיב הנזק שנגרם לתובעת ומידתו, ולכך בלבד.

היום, 20.6.05, הגישה התובעת בקשה לצרף "תיקונים" לפרוטוקול. עיינתי בבקשתה ולא מצאתי כי יש באמור בבקשה כדי לשנות ממסקנתי ומהנמקותי. לפיכך לא מצאתי לנכון לעכב את מתן פסק הדין על מנת לקבל תגובת הנתבעת ל"תיקונים" שהוגשו.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות הענין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן לבקש רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ג בסיון, תשס"ה (20 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.

001447/05תק 320 הילה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: